אלה המאכלים שהישראלים אוהבים בחנוכה

סוף סוף: הגמר הגדול של מאכלי החנוכה האהובים ביותר

בהשוואה לחגים אחרים, חנוכה דווקא לא ידוע בארוחות החג העמוסות שלו. את ראש השנה, פסח, ואפילו שבועות, נהוג להעביר על כיסא לצד שולחן, באכילה אינסופית של מנות חג. מנות ראשונות, שניות, עיקריות וקינוחים, לפי מיטב מתכוני העדות. חנוכה הוא חג קצת שונה. אמנם מתאספים להדלקת הנרות, שרים שירים ומסובבים סביבונים, אבל מאכלי החג המסורתיים אינם בדיוק כאלה שמזמינים ישיבה לצד השולחן לצורך ארוחה. על אנחנו מדברים בעצם כשאנחנו מדברים על מאכלי חנוכה? למה להסתיר: סופגניות ולביבות הם העוגות של חנוכה. בעצם זה הכול. מאכלים פשוטים, נכון, אבל גם עולם ומלואו. הם נעים בין המתוק למלוח, ובשניהם יש את כל מה שצריך כדי להיות שבע, מבלי להשקיע בכך יותר מדיי כסף או מאמץ. בשתי מלים: חג הפחמימות. ומי לא אוהבת פחמימות?

לתחרות מתייצבות סופגניה ולביבה

אחרי שהבנו שלא מדובר כאן במין חג-הודייה ישראלי, או איזו ואריאציה של ראש השנה, כלומר, לא נראה פה עופות צלויים או ראשי דגים, אנחנו יכולים בלב קל לשבת ולהכין את רשימת המאכלים שהישראלים אוהבים בחנוכה. התחרות, כאמור, לא מאוד קשה, כי יש בה, בגדול, שני מתחרים בלבד: סופגניה ולביבה. מי מנצחת? אם מול הסופגניה היה עומד מתחרה רציני, כמו, נניח, מרק חורשט סבזי, אפשר היה לקיים פה דיון. אבל מול הסופגניה עומדת בסך הכול לביבה, כלומר, גרד מטוגן של תפוחי אדמה. נכון שאפשר לשדרג את הדרג הזה ולהגיע אתו לטעמים שמימיים, אבל עדיין – לביבה זו לביבה. הסופגניה, אם כן, לוקחת בהליכה את תחרות המאכלים שישראלים הכי אוהבים בחנוכה.

שילוב אהוב על מיטב המטבחים בעולם

אחרי שהכתרנו את המנצחת בתחרות הסופר-קשה הזו, אפשר בכל זאת לחזור ולדבר קצת על מי שזכתה במקום השני. הלביבה. אמנם בגרסתה המקורית מדובר במאכל שקשה למצוא משהו יותר בסיסי ממנו (לא פלא שהוא היה להיט גדול כל כך בבתיהם של יהודי העיירות, וצץ ומופיע בסיפורים ושירים שונים), ועדיין גם אותה אפשר להכניס לתוכנית "מהפך" קלה. קודם כל, אל התפוחי האדמה, שכיכבו וימשיכו לככב בכל מתכון של לביבה, ניתן להוסיף כמעט כל ירק אפשרי, החל מבטטה, דרך גזר, עבור בקישואים וכלה בחצילים. כל אלו יכולים להשתלב באופן נפלא עם מחבת טיגון עמוק, על סגנונותיו השונים. למעשה, גרסאות שונות של לביבה ניתן למצוא גם בארצות רבות אחרות, בטיגון עמוק או קליל. בסופו של דבר, ירקות, ביצים וקמח הן בסיס לאינספור יצירות פאר, ממיטב המטבחים בעולם. 

האלופה הגדולה של אכילה בלי חשבון

כיוון שמיצינו את הדיון על הזוכה במקום השני בתחרות מאכל החנוכה האהוב ביותר בישראל, ניתן להתקדם אל המקום הראשון, ולהתרכז בסופגניה. הנה היא לפנינו, עגלגלה ורוטטת. אין זוג עיניים שלא מביטות בה בכמיהה. אמנם מדובר באחד המאכלים המושמצים ביותר בתולדת המדינה, ולמעשה קשה לחשוב על מאכל פופולרי שזכה ליותר דברי ביקורת מאשר הסופגניה התמימה שלנו, זוכת הזהב. וזה לא כל כך מוזר. עם התהילה מגיעה גם הביקורת, וכל מי שהצליח כל כך לחדור ללב הקהל שלו, צובר לו גם אויבים. זהו בדיוק סיפורה של הסופגניה. אוהבים אותה או שונאים אותה. אין אמצע. בעצם, רק אוהבים אותה. ומי שאוהב, גם שונא. כי הוא יודע שהיא מייצגת בנוכחותה בדיוק את כל מה ש"אסור" – את המתוק, השמן, הטעים כל כך, מה שאין לעמוד בפניו ומנצח כל מנה של אורז מלא, קינואה וכוסמת. במובן זה, הסופגניה מייצגת גם חופש, פראות, אכילה לשם הנאה בלבד, שאין בה כל חישוב תועלתני או בריאותי. אין ספק – הסופגניה היא האלופה הגדולה של מי שאוהבת לאכול בלי חשבון.

לביבות גורמה יווניות

יש לנו אלופה, עכשיו רק צריך להחליט באיזה סגנון בדיוק להכין אותה. בשביל זה בדיוק המציאו את אתר מתכוני החנוכה של שמרית. באתר של שמרית תוכלו למצוא אוסף מעלף ממש של מתכוני סופגניות: מהסופגניות הבסיסיות ביותר ועד לסופגניות משוגעות לגמרי. סופגניות אוריאו, סופגניות ללא לישה, סופגניות אצבע וסופגניות במגוון ציפויים ומילואים שגם גדולים הקונדיטורים יישתאו מולם. מצד שני, מתכוני החנוכה של שמרית לא זונחים את הזוכה במקום השני: הלביבה. באתר של שמרית מסתתרים להם, בצניעות מה, כמה מתכוני לביבות נפלאים. ביניהן, לוקומודאס – לביבות יווניות מתוקות בדבש, אגוזים וקינמון, ולצידן לביבות בלקניות ממולאות בגבינות, שמיר ויוגורט. במחשבה שניה, מה שנראה לרגע כמו קרב אבוד, בין הסופגניה ללביבה, נפתח פתאום מחדש. כשמדובר בלביבות גורמה, גם הסופגניה היפה ביותר מרגישה כמו מקום שני.